top of page

לזכרה של רוז לובין

1 בדצמבר 2002 – 6 בנובמבר 2023

החיים הם מסע מתמשך של מסתורין, הרפתקה ואהבה. הם כמו ספר אחד ארוך. וכמו ספרים אחרים, יש להם התחלה וסוף.

20250105_212731759_iOS.jpg

ילדות בדאנוודי

רוז נולדה בלילה השלישי של חנוכה, כ"ז בכסלו תשס"ג (1 בדצמבר 2002) באטלנטה, ג'ורג'יה, וגדלה בדאנאוודי – פרבר שקט של המטרופולין של אטלנטה.

רוז הייתה הנכדה והילדה הראשונה שנולדה לדייוויד ורובין, והפכה לאחות גדולה לאלק, ג'וזף, לילי ואייזק. רוז למדה בבתי ספר ציבוריים וקיבלה חינוך יהודי אורתודוקסי בגן בית יעקב, באקדמיה העברית גרינפילד, בקהילת אריאל, על ידי השתתפות בקבוצות נוער, במחנה נגילה ובפעילויות קהילתיות. מגיל צעיר, רוז בלטה בין חבריה בזכות אישיותה הייחודית והצבעונית. היא הייתה שילוב נדיר של רגישות עמוקה, כוח רגשי יוצא דופן ושמחת חיים מדבקת.

​

היא אהבה אנשים, טבע ובעלי חיים. רוז חיבקה את החיים בכל צבעיהם, והיא עצמה הייתה אוסף מרהיב של תכונות שלכאורה סותרות זו את זו — נערה קטנת גוף עם רוח עזה. רוזי הייתה קשוחה, אך רגישה מאוד. היא הייתה מרגשת וספונטנית, אך מסוגלת לשבת ולארגן תוכנית ארוחות ואימונים לכל השבוע בכל יום ראשון. היא הייתה מסורה מאוד לדתה, אך מקבלת את האחר.

 

היא הייתה קשת של תכונות.

רוז אהבה כל מה שקשור לאמנויות — חוץ מטכנולוגיה. היא הייתה מחזאית, משוררת, כותבת ומאיירת. היא ידעה לרקוד, לשיר ולשחק. היא הצטיינה בספורט. היא הייתה אלופת מדינה בנבחרת ההיאבקות של התיכון שלה; היא הייתה מעודדת בנבחרת בית הספר וגם לוחמת צדק חברתי שלעולם לא החמיצה הזדמנות לעמוד לצד אלו שנזקקו לתמיכה. רוז החלה לאמן את עצמה, את חבריה ואת משפחתה בחדר הכושר עוד בחטיבת הביניים.

​

כאן ניתן לקרוא קטע מנאום בת המצווה שלה

 

"אני לא הולכת לחכות שהעולם יעשה משהו נהדר עבורי; אני הולכת לעשות משהו נהדר עבור העולם. כעת, בשלב זה של חיי, יש לי את כל הכוח לחולל שינוי, להפוך לאדם טוב יותר וליצור סיפור חיים מדהים. ולא משנה כמה קשה יהיה לעמוד מול זרם העוול, לא משנה כמה קשה יהיה להפנות את הלחי השנייה, אני תמיד אשאף לעשות את הדבר הנכון ולמצוא את המים העומדים שבהם אוכל להיות אני"

2021 — העלייה

לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון מוקדם בינואר 2021, רוז הגיעה לישראל כדי להגשים את חלום חייה.

רוז עלתה לישראל באפריל 2021 והחלה אולפן בקיבוץ שדה אליהו. כשתוכנית האולפן שלה הסתיימה, רוז קיבלה החלטה אמיצה – להישאר בישראל ולהפוך לחיילת בודדה כדי לשרת את מדינתה החדשה. ביולי 2021 היא הצטרפה לתוכנית גרעין צבר ובאוגוסט עברה לקיבוץ סעד, קיבוץ דתי שבו הפכה לחלק ממשפחתה המארחת,

משפחת ג'יימס.

​

היא הבינה שהחיים הם לא רק לגלות למה אתה מסוגל – אלא להשתמש במתנות האלה בשירות של משהו גדול יותר מעצמך.

 

 

דורות חלמו להגיע לירושלים, ולנו יש את הזכות להגן עליה. יש דורות במשפחתי שיכלו להיות כאן היום אילו הייתה ישראל בתקופת השואה. אני חשה חובה כלפיהם לממש את ההזדמנויות שלא היו להם.

למה ישראל?

אמה שאלה אותה פעם, 'האם את הולכת ללמוד בקולג'?'. היא ענתה, 'אני לא יודעת אם זה המסלול שאקח. אני רוצה לחיות חיים של שירות, ואני הולכת להתחיל בישראל'. וזה בדיוק מה שהיא עשתה.

אחרי הטיול לישראל כשהייתה בת 9, רוז החליטה שישראל תהיה ביתה. היא הייתה אומרת לילדים בגן המשחקים: אנחנו יכולים להיות חברים עכשיו, אבל כשאהיה בת 18 אני עוברת לישראל.

שירות במשמר הגבול

במרץ 2022, רוז התגייסה למשמר הגבול של ישראל.

היא שירתה כלוחמת בגדוד 'אריות' בעיר העתיקה בירושלים.  צעדיה הראשונים של רוז בישראל היו תחילתו של מסע מדהים לעבר הגשמת חלומה, אהבתה לישראל והצורך לשרת את מדינתה – מה שהוביל לגיוסה למשמר הגבול. היא בחרה לשרת בעיר העתיקה, שם יכלה להגן על יהודים, נוצרים ומוסלמים.

​

​

​

7 באוקטובר ו־6 בנובמבר 2023

ב-7 באוקטובר 2023 - שמחת תורה - רוז לא הייתה בתפקיד.

אך כאשר חמאס פתח במתקפתו האכזרית על ישראל, רוז לובין, חיילת בודדה בת 20, ביקשה אישור להצטרף לכיתת הכוננות של קיבוץ סעד, הקהילה ליד גבול עזה שבה התגוררה. היא יצאה מיד לסייע בהגנה על הקהילה שלה. בעת ששמרה על שער, רוז סייעה להגן על קיבוץ סעד ועל מאות האנשים שנמלטו מהטבח בפסטיבל הנובה. במשך 17 שעות היא נלחמה לצד אחרים בהגנה על הקיבוץ, עד שנקראה חזרה לירושלים כדי להמשיך בתפקידה במג"ב. בזכות רוז וכיתת הכוננות שעמדו על המשמר, נמנעה בהצלחה חדירת המחבלים לקיבוץ סעד.

 

בשעה 8:30 בבוקר כ"ב בחשוון תשפ"ד (6 בנובמבר 2023), רוז נהרגה מפצעיה בעקבות פיגוע טרור בעת שהגנה על העיר העתיקה בירושלים. רוז, כמו צעירים רבים כל כך, הקריבה את חייה כדי להגן על כולנו.

​

רוז הובאה למנוחות בטקס צבאי מלא בבית העלמין בהר הרצל בירושלים. הטקס, שנמשך למעלה משעה, נחתם במטח יריות לאחר שעשרות זרי פרחים צבעוניים הונחו על קברה.

​

היא אמרה: "מה עליתי לישראל אם לא בשביל הרגע הזה? זה הרגע שבו אני צריכה להגן על הבית!" במשך שעות לחמה עם כיתת הכוננות של הקיבוץ — חילצה פצועים, פינתה גופות, עזרה למסוקים לנחות, אבטחה אמבולנסים ועזרה לניצולים למצוא מחסה. פעמיים הצילה את חיי בן זוגה. למחרת חזרה לירושלים, סירבה למנוחה שהוצעה לה והתנדבה למשמרות נוספות.

ב־6 בנובמבר 2023 — חודש בדיוק אחרי אותה שבת שחורה — נפלה רוז בעת מילוי תפקידה בפיגוע דקירה בעיר העתיקה בירושלים, בדיוק במקום שבחרה לשרת בו.

שאלתי את רוז אחרי אותה שבת שחורה של 7 באוקטובר אם היא רוצה לחזור הביתה, והיא אמרה: "אמא, אין מקום אחר בעולם שהייתי מעדיפה להיות בו מאשר בדיוק איפה שאני." עניתי: "רוז, את עלולה למות!" והיא ענתה: "אמא, אם לא אני, זה יהיה מישהו אחר."

זו הייתה אהבת הארץ ולא שנאה לאויב. להפך, לא הייתה בה שום שנאה.

צרויה שלו, ידיעות אחרונות, "גיבורים 2023"

November 6th, 2023

— one month after that Black Sabbath — Rose fell on duty in a stabbing attack in the Old City of Jerusalem, in the very place she had chosen to serve. 

 

Rose was buried with full military honors at the Mount Herzl Cemetery in Jerusalem.  The more than hour long ceremony concluded with a gun salute after dozens of colorful wreaths of flowers were laid upon her grave.

22nd Cheshvan 5784 at 8:30am
on that fatefall morning,
Digital montage featuring a soldier, a young child writing, and a memorial candle against a dark background. The scene conveys a somber, respectful tribute with an inspirational quote by Rose Ida Lubin.

מורשתה

"רוז לימדה אותי להרים את הראש, ללכת בנחישות ולאהוב את הקרובים אליי בכל ליבי, תמיד להושיט יד ולעולם לא לשפוט שלא בצדק." — אלק לובין, אח

The Meaning of Her Name

Rose was named for three women of her family. Rose was David's maternal grandmother, and she loved David very much. Ida was my paternal great-grandmother — I used to visit her with Mema when I was a little girl. And Ruth, for whom Rose carried the Hebrew name Rut, was my mother's mother.

Rose's Story, From Her Father

flower.jpg
vered-on-roses-name.m4a
0:00 / 0:00

"As a rose among thorns, so is my beloved amongst the daughters." — Song of Songs 2:2​

After we conclude the reading of the Megillah, we recite or sing a paragraph that begins 'שושנת יעקב  צהלה ושמחה' — The Rose of Yaakov exulted and rejoiced. What is the meaning of these words? What or who is the 'Rose of Yaakov,' and what is it exulting and rejoicing about? It is probably fair to say that few are inclined to ask too many questions right after Megillah reading, which is exactly why we need to discuss it beforehand. Like right now, for example.

The 'Rose of Yaakov' is a reference to the Jewish People. They are called this because, like a rose, they consist of many petals that are unified around the center of the rose. Moreover, like a rose, not all the petals are angled in exactly the same way, yet as long as they are all facing toward the center, this only serves  to further contribute to the beauty of  the rose. They are  called 'The Rose of Yaakov' because the importance of accepting the 'other petals in the rose' was first expressed by  Yaakov to his sons, and when his descendants not only overcame their differences but validated and respected them, their way was clear toward exultation and  rejoicing, which came as a result of the miracle of Purim.

The Zohar teaches that the rose is Knesset Yisrael — the collective soul of Israel. Just as a rose found among the thorns holds within it both red and white, so Israel holds both judgment and loving kindness. And just as a rose has thirteen petals, so she  is surrounded on all sides by the thirteen paths of mercy.

"My beloved has gone down to his garden, to the spice beds,  to graze in the gardens and to gather roses" — Song of Songs 6:2​

And in the prayer said before reciting the Psalms, she is the Celestial Rose: '…cut down ruthless men, and slain away all the thorns and briars which surround the Celestial Rose, cause the Bride of Youth to unite with Her Beloved in love, brotherhood and companionship.' — Prayer before reciting  Tehillim

And then Vered found this, in the prayer before reciting Tehillim, and circled it: '...arouse the Rose of Sharon, to sing with a pleasant voice, with joy and ecstasy.' The Rose of Sharon — שושנת השרון — and not just any rose: one who sings with a pleasant voice. Our Rose, who wrote and sang her own song.

The four elements that make something grow are water, air, earth, sun. Water has no taste, no smell, and it is a transparent consistency. Air has no taste, no smell, and its clear consistency. Sun has no taste, no smell, and its colour is actually white. The earth is one colour, has no striking taste, a constant smell. Yet, despite the simplicity, we are able to grow forth a rose. A bright red colour emerges from elements which have nothing close to that pigmentation. Where does this colouration stem from? Not only does it have this bright, beautiful pigmentation, but it has a pleasant aroma as well. Where does smell stem from? — Rabbi Wallerstein

Posters created by Chayal el Chayal (chayalelchayal.org), a project of mylonesoldier.com, for the dedication of a Sefer Torah in Rose's memory.

Vered Halpern

An extraordinary realization on the meaning of Rosie's name.

Click any flyer to see it full size and option to print

יצירות אמנות לזכרה

קיבלנו יצירות אמנות מכל רחבי העולם כמחווה לרוז.

20231109_021412936_iOS.heic
David Lubin - speaking about Rose (full speech).mp4
20230729_163336370_iOS.heic

Tel Aviv Beach, Israel — photo by Robin Lubin.

bottom of page