top of page
6T3A0095-27-2.jpg

שלום לכולם!

​

למי מכם שעדיין לא יודע מי אני, שמי רוז לובין.

לפני שאני מתחילה בנאום שלי, אני רוצה להודות להוריי, לסביי וסבתותיי, לאחיי, לדוודיי, לדודותיי, לבני דודיי ולחבריי שהגיעו לחגוג איתי את בת המצווה שלי.

 

ואני מניחה שאני יכולה להתחיל.

 

החיים הם מסלול מתמשך של מסתורין, הרפתקאות ואהבה. הם כמו ספר אחד ארוך. וכמו ספרים אחרים, יש להם התחלה וסוף. קשה להאמין, אבל הייתה תקופה שבה הייתי צעירה כמו אחותי הקטנה לילי, ותהיה תקופה שבה לא אהיה קיימת בעולם הזה. אז מה אני עושה בנידון? אני הופכת כל פרק בספר שלי לראוי לקריאה. אני עובדת קשה, עושה כמיטב יכולתי, ומקיימת את החוקים שהשם ציווה עליי לקיים.

​

אני לא הולכת לחכות שהעולם יעשה משהו נהדר עבורי; אני הולכת לעשות משהו נהדר עבור העולם. כעת, בשלב זה של חיי, יש לי את כל הכוח לחולל שינוי, להפוך לאדם טוב יותר וליצור סיפור חיים מדהים. ולא משנה כמה קשה יהיה לעמוד מול זרם העוול, לא משנה כמה קשה יהיה להפנות את הלחי השנייה, אני תמיד אשאף לעשות את הדבר הנכון ולמצוא את המים העומדים שבהם אוכל להיות אני ולחולל שינוי.

​

אני יודעת למה אני מסוגלת ואני יודעת איך אני יכולה להשתמש בכישרונות שלי לטובת אחרים. אין גבולות, יש רק אינסוף הזדמנויות.

​

בפרשת השבוע, האחים של יוסף מגיעים למצרים כדי לחפש אוכל במהלך הרעב שהיה באותה תקופה. עכשיו רק תחשבו על זה, האחים של יוסף זרקו אותו לבור כאילו היו מוציאים את הזבל, הם מכרו אותו כאילו היו נותנים חיה במתנה, וגרמו לאביהם המסכן לחשוב שהוא מת. אנחנו מדברים על האחים שלו עצמו, ועכשיו הם מופיעים בפתח ביתו, מתחננים לאוכל.

​

רובנו בחדר הזה כנראה היינו רוצים לגשת אליהם ולתת להם אגרוף, לתת להם לטעום מהתרופה של עצמם, אבל זה לא מה שיוסף עשה. במקום זאת, הוא יישם את תהליך הסליחה. הוא רצה לראות אם הם יתחרטו על מה שעשו לו. ואחרי שראה שהם באמת מתחרטים על מה שעשו, הוא חשף את עצמו ואיחד את משפחתו שוב.

​

אנחנו לומדים מיוסף ואחיו שלפעמים אנחנו באמת רוצים להרוג אחד את השני, אבל כמו יוסף ואחיו, תמיד יש לנו הזדמנות להתנצל ולסלוח זה לזה.

​

כשהשם שם את אדם וחווה בעולם הזה, הוא נתן להם רגשות, תחושות, ואת השלב הזה בחיים שנקרא להיות נער/ה. לכעוס או לקנא זה לא דבר רע, זה פשוט להיות אנושי. אנחנו לא יכולים לשלוט בדברים האלה, אנחנו רק יכולים לעבוד קשה כדי לא לתת לרגשות האלה להשתלט עלינו ולגרום לנו לקבל החלטות שגויות.

​

אז כמו יוסף ואחיו, אנחנו הולכים להתעצבן אחד על השני אבל אנחנו תמיד נאהב אחד את השני.

​

כלומר, הדת היהודית הגיעה עד הלום כאומה אחת, אומה שלא התפרקה ולא תתפרק לעולם. ברור שסליחה היא אבן יסוד בדת שלנו. לדוגמה, תחשבו על כל הפעמים שבאמת פישלתם, מהסוג הגרוע של פישול. ואתם עדיין חיים וקיימים בחדר הזה. הלו, העם היהודי הגיע לנקודה שבה עבדנו אלילים ובכל זאת השם סולח לנו. הוא כל כך רחום. למה? כי אנחנו הילדים שלו והוא לא רוצה אלא את הטוב ביותר עבורנו.

​

המינימום שאנחנו יכולים לעשות הוא לנסות לתת לו לדעת שאנחנו אוהבים אותו בחזרה ורוצים לעשות את מה שהוא מבקש מאיתנו לעשות. ואחד הדברים העיקריים שהוא מבקש מאיתנו הוא לדאוג זה לזה ולסלוח זה לזה כפי שהוא סולח לנו.

​

בתורה, סליחה היא מילה אחת שמסכמת פחות או יותר את כל הספר. אנשים אוכלים, נושמים וישנים סליחה, או לפחות צריכים. להחזיק טינה זה פשוט לסחוב איתך מטען עודף כבד. למעשה, כתוב בתורה שלהחזיק טינה זה אסור.

​

קחו את זה ממני, אני חיה במשק בית שמחזיק גן חיות. פשוטו כמשמעו, יש לנו נחשים, דגים, חולדות, סרטנים, צפרדעים, כלבים, שרקנים, אבל מכל החיות האלה, אלק, יוסף ולילי הם הכי קשים לטיפול. צריך להאכיל אותם שלוש פעמים ביום עם חטיפים באמצע. הם צריכים פעילות גופנית יומיומית יחד עם טיפוח יומיומי. אבל יותר מכל הם צריכים אהבה, וגם אם הם באמת יכולים לעלות לי על העצבים, אני תמיד סולחת להם, לעולם לא מחזיקה טינה על שום מריבה קטנה שיש לנו, ולנצח נצחים אני אוהב אותם ואעמוד לצידם.

​

המין האנושי לעולם לא יהיה מושלם, אנחנו לעולם לא נהיה מושלמים, אבל אנחנו תמיד יכולים לנסות לחיות כמו אנשים כמו יוסף שיכולים לשחרר דברים שאנשים אחרים עושים להם ולהמשיך לאהוב את משפחתם.

​

רוב האנשים מבלים את כל חייהם בניסיון למצוא את משמעות האושר, אבל מה שהבנתי בעצמי הוא שאושר הוא לא משהו שמחפשים, הוא משהו שמוצאים בתוך האנשים והדברים שאתה אוהב.

כבר יש לי את כל האושר שאני צריכה. יש לי את המשפחה שלי, את החברים שלי ואת האינטרנט.

אז אני אומרת בואו ננסה, בואו נהפוך את העולם למקום טוב יותר, התנצלות אחת בכל פעם.

בת מצווה בממפיס

מבחר רגעים מיוחדים

בת מצווה באטלנטה

20240723_222512443_iOS.jpg
20240723_222443498_iOS.jpg
bottom of page